• נירית צארום: עריכת ספרים, ליווי כתיבה

עריכת ספרים: עריכה ספרותית, עריכה לשונית ובלשנות

מה בין עריכה לשונית לבין עריכה ספרותית? האם די בלימודי בלשנות או בלימודי עריכה לשונית כדי לערוך ספרות? אילו תכונות וכישורים מאפיינים עורכי לשון וספרות ואיך לבחור עורך או עורכת, בשביל לערוך את הספר שכתבת?



עריכת ספרים היא אחד המקצועות שהעוסקים בהם, מגיעים מתחומים שונים ומגוונים. לרבים מעורכי הספרים אין הסמכה אקדמית לעסוק בתחומי עריכה שונים, כגון עריכת לשון או עריכת ספרות. אולם אין הדבר אומר שהם אינם עורכים טובים. אף שלא למדו עריכה לשונית באקדמיה או במכללה, יש להם רקע עשיר בספרות או בתחומים אחרים, לרוב בתחומי מדעי הרוח.


עורכים ועורכות רבים מגיעים מלימודי בלשנות, הם בקיאים בשפה העברית ובחוקיה ועושים עבודה טובה מאוד, אף שלא למדו עריכה לשונית. אך הדבר אינו מובן מאליו כפי שניתן היה לחשוב, עריכה לשונית היא תחום שונה מלימודי בלשנות באופייה ובמטרותיה.


הבלשנות העברית עוסקת בהתפתחותה של השפה העברית באלפי שנות קיומה על רבדיה וגלגוליה השונים מתקופת המקרא דרך לשון חז״ל והלשון הרבנית ועד ללשון העברית החדשה. לימודי עריכה לשונית אומנם כוללים כמה מבואות על התפתחותה של העברית, אך בניגוד ללימודי בלשנות הם מתמקדים בעברית בת ימינו. לימודי עריכה לשונית מכשירים את התלמידים להיות עורכים דרך סדנאות מעשיות והתנסויות בתחומי עריכה שונים, כגון עריכה עיתונאית, עריכת תרגום, עריכה לשידור עריכה ספרותית, עריכת דברי מדע, עריכה מנהלית ועוד.


האם די בלימודי עריכה לשונית כדי לערוך ספרות?


עריכה ספרותית היא תחום אחד מתחומי העריכה השונים והיא מחייבת מיומנות שלא ניתן לרכוש בלימודי עריכה לשונית. לימודי עריכה לשונית, מקיפים ככל שיהיו, אינם יכולים להעניק את אוצר הידע הדרוש לעריכה ספרותית.


מעבר לידיעת הלשון העברית על כלליה וחוקיה, עריכה ספרותית יכולים לערוך רק עורכים בעלי ידע עשיר בספרות לסוגיה. עורכי ספרים בעלי ידע מקיף בספרות יודעים להפעיל שיקול דעת נכון, מה לשנות ומה להשאיר כדי לא לפגוע בעיצוב הדמויות, לשמור על הקול הייחודי של הדובר ואף לחדד אותו. עריכת ספרים בייחוד ספרות יפה, אינה עבודה טכנית גרידא.


אומנם עריכה לשונית משפרת כל טקסט גם טקסטים ספרותיים, אולם עריכה לשונית של ספרות אינה דומה לעריכה לשונית שעוברים טקסטים רשמיים או מנהליים. עריכה לשונית לטקסטים ספרותיים היא עריכה לשונית זהירה מאוד. מטרתה להפוך את הטקסט בהיר יותר וזורם בלי לפגוע בקולו של הדובר, באופיין, בקולותיהן הייחודיים של הדמויות השונות המאכלסות את העלילה ועוד.


האם עריכה לשונית מעצבת עולם דמוי מציאות?


ספרות היא אָמנות המעצבת עולם בדיוני, דמוי מציאות. אף כי סופרים וסופרות מעתיקים לספרם כמה ממרכיבי המציאות, רוב האירועים, הדמויות והמקומות מומצאים. למרות זאת אנו, הקוראים, מזדהים עם העולם הבדיוני המיוצג בספרות טובה. הסיבה לכך היא שהאירועים, הדמויות והאינטראקציות ביניהן, מאורגנים בתבניות דמויות מציאות; האירועים מתרחשים בסדר כרונולוגי ולרוב מקושרים זה לזה בקשר סיבתי; הדמויות רוקמות מערכות יחסים אלו עם אלו ומונחות על־ידי נסיבות, השקפות עולם, מצב נפשי ועוד. לכן אף על פי שהאירועים המתוארים ביצירת ספרות בדיוניים, הספרות יוצרת אשליה של מציאות.


חוקי הלשון והתחביר לבדם, אינם יכולים לייצר אשליית מציאות מסיבה פשוטה – בחיי היום־יום רוב אנשים כותבים ומדברים ללא שגיאות, אך לאו דווקא בעקבות היצמדות מכוונת לכללים ולהחלטות האקדמיה. יתרה מזאת, אם המספר או דמויות אחרות בספר שכתבת הם עולים חדשים או ילדים או אנשים המשתמשים בסלנג, למשל, חיילים או אנשים לא משכילים, החיים בשולי החברה, יש לחרוג מן השפה התקינה, כדי לייצג אותן ייצוג אותנטי.


חריגה ספרותית מהשפה התקנית, אפשר למצוא בשפע בסדרה ״סיפורים נפוליטניים״ מאת אלנה פרנטה. בסדרת ספרים זאת, שהמוכר בהם הוא ״החברה הגאונה״, פרנטה מתארת הוויית חיים המתקיימת באחד מפרבריה העניים של נפולי. הדוברת המשכילה, אלנה גרקו, שעשתה כברת דרך ארוכה מאוד משכונת העוני שנולדה וגדלה בה, מתארת בשפה עשירה מאוד רגשות מורכבים ומצבי נפש ייחודיים. אך כדי לתאר את הוויית החיים בפרבר הנפוליטני היא מייצגת את הדמויות הבלתי משכילות בשפתן הנמוכה, בעגה.


בספר ״החברה הגאונה״, הדוברת מתארת בילוי עם חבריה מהפרבר העני שבו גדלו, באחד מרובעיה העשירים האלגנטיים של

נאפולי, לבקשתה של לילה חברתה. במהלך הבילוי פורץ ריב בין רינו, אחיה של לילה, לבין בחור שעובר ברחוב שלוב זרוע עם חברתו . לילה מנסה למנוע את הריב ורינו פונה אל חברו פסקואלה ואומר לו:

״אחותי חושבת שזה משחק כאן, פסקה״, הוא אמר בדיאלקט ועיניו עיני מטורף, ״אחותי חושבת שאם אני אומר שלשם עדיף לנו לא ללכת,היא יכולה להיות זו שתמיד יודעת הכל, שתמיד מבינה הכל, כרגיל, וללכת דווקא לשם״. הוא השתתק לרגע כדי להסדיר את נשימתו ואז הוסיף: ״אתה שמעת איך החרא הזה קרא לי ערס? לי הוא קרא ערס? ערס?״ ועדיין חסר אוויר: ״אחותי הביאה אותי לכאן ועכשיו היא רואה אם אני מרשה למישהו לקרוא לי ערס, עכשיו היא רואה מה אני עושה אם קוראים לי ערס״.

אלנה פרנטה, החברה הגאונה, תרגום אלון אלטרס (הקיבוץ המאוחד, 2015), 197.


כדי להעביר חוויית חיים זאת מאיטלקית לעברית, היה צורך לפרוץ את גבולות העברית התקנית ולא להיצמד לכללים שקבעה האקדמיה.


הקשבה


תכונה נוספת הופכת עורכי ספרים לעורכי ספרים מצוינים – יכולת ההקשבה שלהם לכותב ולכותבת ולעולם המוצג בכתב־היד ולא רק לכללים שקבעה האקדמיה ללשון. כדי לערוך עריכה ספרותית, עריכה לשונית ולהגיהה כתב־יד, על כל עורך או עורכת להבין את המקום שממנו הוא נכתב, את הלך הרוח השורה על היצירה, את המילים שהכותבים בחרו להשתמש בהן ואת הסיבה לכך. עריכת ספרים מחייבת רגישות רבה.


בתור עורכת ספרים מנוסה, הדבר הראשון שאני עושה כאשר אני מקבלת לידי כתב־יד הוא קריאה זהירה. קריאה זהירה המאפשרת לי להקשיב לקולו של הדובר ולנימת דבריו. אני בוחנת את האירועים המרכיבים את העלילה, את אופיין של הדמויות השונות המאכלסות את הספר ואת אמינותן. למערכות היחסים הנרקמות ביניהן ולקולן. עריכה ספרותית, עריכה לשונית והגהה יכולות להיעשות רק אחרי הבנה מקיפה של כתב־היד.