עריכה ספרותית: בגוף ראשון – מיומן אישי לספר
על כתיבה בגוף ראשון: יומנים אישיים, ביוגרפיות, ספרי זיכרונות (ממואר) וידויים ועל מקומה של הכתיבה בחוויה האנושית.
אנשים רבים מעלים את מחשבותיהם, תחושותיהם וקורותיהם על הכתב ביומני חיים אישיים. כתיבה ביומן חיים אישי מדי יום או כמה ימים, מאפשרת להם לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם ולעבד אותם, לתעד חלומות ורעיונות ולהרהר בחיי היום־יום במרחב פרטי בטוח.
האם אפשר להוציא ספר בצורת יומן אישי?
כן, ספרים רבים נכתבו ונכתבים בגוף ראשון כיומני חיים, ספרי זיכרונות (ממואר). אולם לא כל הספרים שנכתבים בגוף ראשון כיומני חיים אותנטיים, כלומר, המתארים את חייו של הכותב. לעיתים אלו רומנים הכתובים בצורת יומני חיים.
את הרומן ההיסטורי הידוע דזירה, שראה אור ב-1951, כתבה הסופרת האוסטרית אנמרי סלינקו בצורת יומן אישי. הרומן שנכתב בגוף ראשון, עוסק בחייה של, ברנרדין איז'ני דזירה קלארי שהייתה ארוסתו של נפוליאון בונפרטה וברבות השנים נהייתה מלכת שוודיה בעקבות הכתרתו של בעלה, המצביא ז'אן־בטיסט ברנדוט, כמלך שוודיה קרל הארבעה־עשר.
יומן חיים אישי הוא חומר גלם נפלא לכתיבת רומן: אם כתבת יומן אישי וברצונך להוציאו כספר ביכולתך לעשות כן. פרטים ואירועים מסוימים שאינך רוצה לגלות לעולם כולו, יושמטו או ישונו ללא היכר.
ניתן לעבד יומן חיים ולכתוב רומן המבוסס עליו. כמובן, אפשר גם לעבד אותו כביוגרפיה או אוטוביוגרפיה, ספר זכרונות (ממואר) או וידוי.
כדי לערוך את יומן החיים שלך לספר מכל סוג, כדאי לפנות אל עורכי ספרים.
עריכה ספרותית, עריכה לשונית והגהה יחדדו את המסרים שלך ואת התובנות שהפקת במהלך חייך.
כותבים וכותבות רבים מתחילים לכתוב את סיפור חייהם, אך עוצרים או מתמהמהים בכתיבתו למרות רצונם. ליווי כתיבה אישי יכול לדרבן אותך לכתוב ולהציע לך אפשרויות שונות לארגון העלילה, לעיצוב הדמויות ועוד.
מה ההבדל בין ביוגרפיה, ספר זיכרונות (ממואר) לווידוי
ביוגרפיה: הביוגרפיה היא צורה ספרותית מתארת את תולדות חייו של האדם מלידתו בסדר כרונולוגי ונחשבת אחת מסוגות הספרות העתיקות ביותר. לרוב הביוגרפיה מבוססת על מידע עובדתי, על ראיונות ועל מסמכים ומקורות מידע נוספים על מושא הביוגרפיה. אוטוביוגרפיה שונה מביוגרפיה מבחינה זו שמושא הביוגרפי כותב את תולדותיו בעצמו, בגוף ראשון. עוד על ביוגרפיה קראו כאן:
כתיבת ביוגרפיה – להתחיל מסיפור קצר
ספר זיכרונות או ממואר (mémoires): ספר זיכרונות הוא צורה ספרותית הנכתבת בגוף ראשון ומתארת מנקודת מבט אישית קטע או שלב בחייו של הכותב או הכותבת.
הממואר מתאר את חייו של הכותב כפי שהוא זוכר אותם. בניגוד לאוטוביוגרפיה ספרי זיכרונות אינם מתארים את חייו של האדם מלידתו ועד אחריתו לפי סדר כרונולוגי.
דוגמה טובה של ממואר הוא האפר של אנג׳לה מאת הסופר האירי פרנק מק׳קורט שראה אור ב-1996 וזכה בפרס הפוליצר. ספר זה מגולל את זכרונותיו של הכותב כבנם הבכור של אנג׳לה ומלאכי מק׳קורט, אירים שעזבו את מולדתם והיגרו לארצות הברית כדי להימלט מהרעב הגדול באירלנד. שם נפגשו ונישאו ושם נולדו הוא ואחיו. מלאכי מתגלה כאלכוהוליסט שאינו מסוגל לפרנס את משפחתו ואנג׳לה מחליטה לחזור לאירלנד. מק׳וקרט מתאר בשפה קולחת ובהומור רב את זיכרונות ילדותו כבן למשפחה ענייה מרודה עד כדי קבצנות.
וידוי (confession): הווידוי הוא צורה ספרותית שבה הכותב חושף את מחדליו, את כישלונותיו, את מאווייו ואת חולשותיו בצורה אומנותית.
אחת הדוגמאות היפות לווידוי הוא ״הנפילה״ מאת אלבר קאמי שראה אור ב־1956. הגיבור, ז׳אן בטיסט קלמנס, עורך דין פריזאי מצליח שחווה נפילה, מגולל את קורותיו בפני אדם זר, צרפתי כמוהו, שפגש בבר באמסטרדם. קלמנס מונה בפני בן־שיחו את טעויותיו בעבר ובוחן את משמעותן הפילוסופית במושגים, כגון חירות ובדידות, זרות, מצבו של האדם בעידן המודרני ועוד.
כתיבת וידוי אישי אינה דבר קל, אולם מתוצאות ניסוי שערך ג׳יימס פניבייקר, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית מאוניברסיטת טקסס, עלה שכתיבה עשויה להיות מתגמלת מאוד.
במטרה לבדוק את מקומה של הכתיבה בחוויה האנושית פניבייקר ערך מחקר שבו חילק את המשתתפים לשתי קבוצות. קבוצת הניסוי התבקשה לכתוב כ־15 דקות בכל יום במשך ארבעה ימים, על חוויות חיים קשות להביע רגשות עמוקים ומחשבות סודיות ביותר ולהתעלם משאלות של ניסוח, לכתוב ללא עריכה. קבוצת הביקורת התבקשה לכתוב על נושאים כלליים, כגון צורת החדר או לתאר עץ.
המשימה שהוטלה על המשתתפים בקבוצה הראשונה, לא הייתה פשוטה. ההתמקדות בחוויות הקשות העלתה את רמת החרדה שלהם וכמה מהם אף בכו. אולם כשנשאלו אם הם רוצים להמשיך בניסוי, השיבו בחיוב. הם ראו בהתנסות זאת חוויה משמעותית מאוד.
יתרה מזאת כעבור שישה חודשים שבהם ניטר את הביקורים של משתתפי הניסוי אצל הרופאים, גילה פניבייקר שמספר הביקורים של משתתפי הניסוי מן הקבוצה הראשונה אצל הרופאים פחת במידה רבה. אם כן במחקר שערך פניבייקר, כמו במחקרים מאוחרים יותר, על כתיבה נמצא שכתיבה מחזקת את המערכת החיסונית הנפשית והפיזית.
כותבים רבים בוחרים להשאיר במגירה את יומניהם או את סיפוריהם האישיים. הם אינם רוצים להוציאם לאור כספרים. הסיבות לכך יכולות מגוונות: פחד מתגובות האנשים, אמונה שאלה תכנים אישיים מדי, או שהם אינם מנוסחים היטב ועוד. אבל יש סיבה נוספת – הם נהנים מעצם הכתיבה.
הכתיבה כשלעצמה מסייעת לנו בדרכים שונות:
1. כתיבה על חוויות משמעותיות משחררת אותנו ממתח שאצרנו בחיינו זמן רב.
2. כתיבה שמארגנת החוויות ואת התחושות שלנו במילים, מארגנת גם את המחשבות שלנו.
3. העלאת חוויות מורכבות על הכתב, מאפשרת לנו לחבר בין רגש למחשבה וליצור סיפור עקבי המקל עלינו לקבל אותן ולהתמודד עימן.
למעשה כתיבה מעניקה משמעות לחוויות האישיות שלנו, לאירועים גדולים וגם לחיי היום־יום שלנו, לתובנות שהפקנו מהם למחשבות ולהרהורים.
