"למה אתה מתקמצן?" אמר סובקביץ', "באמת, זה לא ביוקר! נוכל היה מרמה אותך, מוכר לך זבל ולא נפשות; אבל שלי שלמים כמו אגוזים, כולם מובחרים: אם לא בעלי מלאכה אומנים, אז סוג אחר של מוז'יק חסון. הנה קח למשל את בונה המרכבות, מִיכֶיֶב! הרי אף פעם לא בנה שום רכב אחר אלא על קפיצים. ולא כמו אלו שעושים במוסקבה, שמחזיקות מעמד לשעה - אלא חוזק שכזה, ובעצמו מרפד וגם מכסה בלַכָּה!"
ניקולאי. ו. גוגול. מתוך: נפשות מתות, עמ' 127
קפה גרקו המפורסם העתיק נמצא בויה דה קונדוטי ברומא סמוך למדרגות הספרדיות. אומרים שניקולאי ואסילייביץ' גוגול כתב שם את יצירת המופת נפשות מתות. אולם גוגול הוא רק אחת מהדמויות הנודעות שישבו בקפה גרקו, שנפתח לראשונה בשנת 1760. ישבו בו גם גתה, לורד ביירון, ג'ון קיטס, פרנץ ליסט, הנריק איבסן, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד. אבל מול דלפק מרהיב של עוגות עמד רק תור ארוך של תיירים אמריקאים.
ועדיין קפה גרקו הוא קפסולת זמן. שנדלירים מוזהבים מאירים את הקירות המעוטרים בטפט, את הפסלים המרשימים ואת עשרות הציורים המפארים את חדריו, חלקם מתאר את יושביו המפורסמים של קפה גרקו מן המאה ה-18 וצויר על-ידיהם.
ישבתי על כורסה ארגמנית בחדר השלישי לצד שולחן שיש איטלקי ירוק. קפה גרקו נראה כמו שום מקום שאני מכירה – בחדר פזורות ספות קטיפה תפוחות וקמורות רגליים ומעליהן תמונות מרהיבות במסגרות מוזהבות, ספרים כרסתניים נשקפים מבעד לזגוגיתו המצוחצחת של ארון ספרים מפואר עשוי עץ הנמצא לימיני, ומעליו ניבטו אלי ראשי אבן. סבר פניה הטוב של המלצרית מפיג מעט מתחושת הזרות שלי ואני מזמינה פרסקו במחיר שערורייתי.
הבטתי בדמות פאן חומה ישובה על אבן במרכז החדר. היא חייכה חיוך דיוניסי מתריס נוכח חוקי התרבות שקפאה בקפה גרקו. ביני לביני אני מהרהרת שמיקומו של פאן על גבולם של החדר השלישי והרביעי הוא סמלי. אולי העניק פאן לגוגול השראה לחצות את גבולות המציאות והשפיות ולהגיע אל מחוזות האבסורד. אני אוהבת את חיוכו של פאן ואת פני בכחוס השתויים שלו.
כשניסיתי ללכוד בעדשת מצלמת האייפון את עצמי ואת מראות בית הקפה, פגשתי את אלסנדרו. הואי שב סמוך לארון הספרים וביקש שאצלם אותו. כיוון שאני דוברת עברית ואנגלית ואלסנדרו דובר איטלקית, גרמנית וקצת צרפתית, תקשרנו בפנטומימה, עד שהגיעה המלצרית עם הפרסקו והפכה באחת למתורגמנית.
אלסנדרו הוא סופר. הוא הגיע מכפר קטן בקלבריה לרומא, כדי להעביר הרצאה בקפה גרקו על ספרו הראשון שזיכה אותו בפרס שני בתחרות ארצית באיטליה. המלצרית סיפרה לאלסנדרו שהגעתי לכאן בעקבות גוגול. הם דיברו קצת והיא הלכה וחזרה עם אלבום המתאר את תולדות קפה גרקו. באלבום מצוינים מקומות הישיבה הקבועים של האורחים המפורסמים. אלסנדרו חיפש באלבום ומצא את מקום הישיבה הקבוע של גוגול ואנחנו עוברים אל החדר השני הירוק.
מעל הפינה שפעם ישב בה גוגול וכתב את נפשות מתות, תלויה תמונתו. לבוש בחליפת פראק לבנה, מסב לשולחן עם חברים בקפה גרקו, שכמעט לא השתנה. הוא נראה לי כל כך שברירי. נפש פראית, חבולה ומתה שקיבלה חיי נצח בספרות ובליבם של אוהביה – ערכה לא יסולא בפז.
על נפשות מתות של ניקולאי ואסילייביץ' גוגול קראו כאן
תמונות מרהיבות של קפה גרקו ופרטים נוספים על ההיסטוריה שלו תמצאו כאן
דוברי איטלקית יכולים לקרוא על הסופר אלסנדרו דמאריה כאן
נירית צארום – כותבת ועורכת
niritext.com