"זמנים קשוחים באל רויאל" (2018): קו הגבול שבין נבדה לקליפורניה חוצה את מלון "אל רויאל", שידע ימים יפים יותר וזוהרים אי אז בשנות ה-50 עד שנלקח ממנו הרישיון להפעלת הימורים בשל אי אלו חשדות להעלמת מיסים, מסביר סוכן מכירות של שואבי אבק לאורחים הסוקרים את המלון על פארו הישן. האורחים הרשומים, זמרת שחורה, כומר מפוקפק, סוכן פדרלי המתחזה לסוכן מכירות של שואבי-אבק והיפית יפה שחותמת ב"לך תזדיין", בוחרים להתגורר בחדרים שבנבדה. מחירם זול בדולר ממחירם של החדרים בקליפורניה מסביר פקיד הקבלה, מעין נער כנסיה מחוטט. אבל המחיר הזול הוא בדרך כלל תירוץ.
בכל פעם המצלמה מתקרבת אל אחד הטיפוסים ומתמקדת בו. וכך נדמה לנו שאנחנו רואים אותו, כפי שנדמה לכל אחד מהאורחים המציץ בתורו לחדרים של שכניו, שהוא רואה משהו והוא אינו רואה דבר. יש בסרט הזה הרבה הפתעות. רבים מאירועי הסרט והסצנות לא יתקבלו על דעתו של מי שחי את החיים רק בדרך מתקבלת על הדעת.
כתבו על הסרט – "טרנטינו פוגש את האחים כהן". הטיפוסים אכן מזכירים את הטיפוסים התלושים, הזרים והאנושיים של האחים כהן וטרנטינו רק למי שלא מכיר את טרנטינו. העלילה בעייתית, משהו תקוע בסרט הקשה והיפה כמו המלון המוזר והמפחיד שתקוע בנקודת זמן אחרת והיא מקום בפני עצמו. "זמנים קשוחים באל רויאל" פורם את התפר שבין התרבות והתדמית שנוכחות כל כך בוויזואליות החזקה של הסרט, למדבר המאיים.
נירית צארום – כותבת ועורכת
niritext.com