חייה שונו לבלי היכר מיום שהונח הקטלוג הצבעוני הראשון על סף דלתה. הקטלוג הציג ילדים בלונדינים משתובבים עם כלב ענק מסוג גולדן רטריוור על ספות לבנות גדולות זולות. לא היו לה ילדים בלונדינים, גם לא גולדן רטריוור, אבל הבית שלה הלך והתרוקן מחפציו ואת מקומם תפסו רהיטים להרכבה עצמית שהוחלפו מדי שנה, עם צאת קטלוג חדש. באותה תקופה מיעטה לעזוב את ביתה ושקעה בקריאת ספרות רדיקלית ופורצת דרך. עד מהרה הגיעה למסקנה שגם רעיונות, בדומה לרהיטים, ניתנים להרכבה במהירות ובפשטות ויש להם תאריך תפוגה.
אבל, בשבת גשומה אחת הדליקה את האור הצהוב שבמקלט כדי למצוא כיסא ישן שאיבדה.
האוויר במקלט היה דחוס והיא צעדה הישר אל החלונות הגדולים והמוגפים ששימשו גם כפתחי יציאת חירום ופתחה את דלתות הפלדה לרווחה. באור היום הלבן שחדר פנימה ראתה פטיש שניצלים ישן ממתכת יצוקה ומספריים קרות מברזל. היא שקלה אותם בידיה, חזרה לדירתה וניפצה כד דקורטיבי גדול על הרצפה. את שברי הכד הגדולים ריסקה בפטיש שניצלים. כשסיימה עם שברי הכד הלמה בשולחנות הלקה, בספה להרכבה עצמית, בכורסה הלבנה ובמזנון המודולרי. היא הכירה במדויק את נקודות התורפה של הרהיטים ותוך שעתיים היו לה במקום רהיטים, לוחות ומוטות מעץ. כשסיימה עם הרהיטים גזרה במספריים את המזרון הכריות והסדינים ואז פנתה אל הספרים וגזרה גם אותם. מחקריהם של הוגים חשובים ופורצי דרך בני תקופתה הפכו לגזרי ניירות מודפסים.
אבל עבודתה לא נשלמה. רסיסי הכד, שברי הרהיטים, גזרי העור, הבד והנייר נדחסו אל ציפיות גדולות שהכינה מבעוד מועד והפכו אותן כבדות. בשלוש לפנות בוקר גררה אותן אל הדלת ובמורד המדרגות, הניחה אותן על שפת המדרכה וחיכתה.בארבע לפנות בוקר הגיחה אי משם משאית גדולה ועצרה. מן המשאית ירדו אנשים וכפפות על ידיהם. האנשים העמיסו על גבם את הציפיות הגדולות והכבדות בקלילות לא אנושית וזרקו אותן לתוך המשאית. הציפיות נדחסו באנחה אל הררי האשפה. האנשים עם הכפפות צעקו לנהג המשאית "סע".
היא עקבה בעיניה אחר המשאית המתרחקת במעלה הרחוב ואז ירדה שוב אל המקלט כדי לחלץ כיסא עץ ישן לכוד בקורי עכביש אפורים. היא העלתה אותו לדירתה והניחה אותו על הרצפה. הכיסא הישן השמיע קול עמום כשרגליו נגעו ברצפה והקירות החזירו לו הד.
היא התיישבה עליו וחייכה
רמת גן 2012
נירית צארום – כותבת ועורכת
niritext.com
זה הסיפור שהכי אהבתי :)