הנערה בעלת מחרוזת אבני הנופך

עודכן ב: 8 אוג 2019



ביצירת המופת "הטירה" מתאר קפקא את סיפורו של מודד הקרקעות יוזף ק' השואף להימנות עם אנשי הטירה. ואין כאן טירה של ממש (כי אין טירות של ממש) – אלא צריח בלב עיירה קטנה של פקידים ומשרתים. אחת הדוגמאות לחדירה הבירוקרטית למקומות האינטימיים ביותר הוא סיפורה של עמליה שאיתרע מזלה והתאהב בה פקיד גבוה. ואיך ניסה לגשר הפקיד הגבוה ונמוך הקומה סורטיני על הפער בינו לבין התופרת היפהפיה הגבוהה? שלח לה מכתב זימה משפיל, וכך מתארת אולגה אחותה את שהתרחש:

"המכתב היה מסורטיני, מופנה היה לנערה בעלת מחרוזת אבני הנופך [...] זו הייתה הזמנה לבוא אליו ל'הרנהוף', ותיכף ומיד נדרשה עמליה לבוא, כי כעבור חצי שעה עמד סורטיני לצאת לדרך. המכתב היה רצוף ביטויים גסים שבגסים [...] מי שלא הכיר את עמליה והיה קורא את המכתב הזה, ממילא היה חושב נערה זו, שאדם מעז לכתוב לה דברים כאלה, למחוללת. גם אם לא נגעו בה מעולם. ולא מכתב אהבה היה המכתב. אף מלה אחת של רוך לא היתה בו, אדרבא, סורטיני התרגז כנראה שמראה פניה של עמליה הפעימו, הפריע לו בעסקיו (עמ' 185). ואיך הגיבה עמליה למכתב: "קרעה אותו, הטיחה את הקרעים בפניו של האיש שבחוץ והגיפה את החלון".

עמליה עשתה מעשה שלא ייעשה, מעשה שאיש מדרי הכפר לא יכול להבין, שהרי ניתן להסכים לכאורה ובו בזמן לסרב; אולגה אחותה מסבירה ליוזף: "אשה אחרת היתה מתקשטת, למשל, יפה-יפה, וכך היה עובר כמה זמן, ואז היתה באה ל'הרנהוף', והיה מתברר, שסורטיני כבר יצא לדרך, ואולי יצא תיכף לאחר ששלח את השליח, דבר המתקבל מאוד על הדעת, לאדונים יש קאפריסות חולפות" (עמ' 187).

איש לא אוהב "קאפריסות חולפות" של פקידים גבוהים (גוגול תיאר אותן באריכות ובלעג בסיפוריו הקצרים וברומן 'נפשות מתות'). אבל לאנשי רוח סולחים על "קאפריסות חולפות". לפני שנים רבות דיברנו אני ודוקטורנטית אחת על פרופ' לפילוסופיה מבוגר מאיתנו בשנים רבות. אני הדפתי אותו בדרכי הלא אלגנטית והיא נכנסה איתו למיטה בשל מה שכינתה "קסם אינטלקטואלי אירופי". לא שקסמו היה זר לי (בתחילת שנות ה-20), נהניתי לדבר איתו אבל פיזית – האיש דחה אותי. בתגובה הפטירה בת שיחי: "בכל מקרה, במיטה שלו לא קורה כלום, הוא לא באמת מסוגל".

עברו מאז אותה שיחה עשרים שנה ולא הרביתי להרהר בה. נראה שלא הייתה שם תשוקה אלא ניסיון לשקם דימוי עצמי גברי פגום. ה"סקס" שם היה רק פרוצדורה. ואיך זה קשור לעמליה, ובכן עמליה לא נהגה לפי הפרוצדורה ולא רק משום שלא התחמקה באלגנטיות מ"חיזוריו" של סורטיני, בכך ששתקה. אחותה אולגה היא הדוברת – היא זאת ששמה את המעשה של עמליה בהקשר החברתי. ה"אחרות" זרה להקשרים האלה וכל ניסיון לדבר אותה – חוטא לאמת שבה.

אחרית דבר, הכפר מחרים את עמליה ואת בני משפחתה. אבל כפר, כן?

קפקא, פ' (1978). הטירה. ש. זנדבנק (מתרגם). תל-אביב: הוצאת שוקן.


נירית צארום – כותבת ועורכת

niritext.com


2 צפיות
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • LinkedIn Social Icon

| יצירת קשר: nirit310@gmail.com  | טל׳: 055-8822-045

niritext | עריכה לשונית | כתיבת תוכן