עריכת ספרות או בשמה האחר – עריכה ספרותית, מתייחסת אל השפה כאל אמצעי אומנותי; היא רגישה לצליל המילים, לאסוציאציות שהן מעלות ולקונוטציות שהן מעלות. קונוטציות הן המשמעויות נוספות המתווספות אל המילים מעבר להוראתן המקורית. משמעויות קונוטטיביות של מילים נובעים מההקשרים החברתיים והתרבותיים שהמילה מופיעה בהם.
יש מילים וביטויים שמשמעותן הקונוטטיבית גברה על משמעותן המקורית בשל ההקשר שבו הם נשזרו תכופות בשפה היום־יומית. דוגמה: הצירוף: ״שיתף פעולה״. משמעותו המקורית חיובית, עבד בשיתוף עם אנשים, תרם את חלקו. אולם הופעתו של צירוף זה בהקשרים ביטחוניים הוסיפה לו במשך הזמן, משמעות קונוטטיבית שלילית – עזר לאוייב, עבד לצד האויב.
עריכה ספרותית בוחנת את השפה גם במונחים של דקדוק ושל תחביר וגם בהקשרים החברתיים והתרבותיים שהיא משמשת בהם. מעבר לכך עריכה ספרותית מסייעת לכותבים לבטא הוויות שונות בלשון האופיינית להן, לייצג חוויות ילדות, נעורים והתבגרות, להביע תחושות ייחודיות, מצבי-נפש ועוד. לשם כך לעיתים היא סוטה הן מהשפה התקנית.
עריכה ספרותית – כיצד מדברות הדמויות?
הלשון היא אחד ממאפייני הדמויות, הזמן והמקום: לשונה של הספרות קשורה הדוקות אל הדמויות המופיעות בסיפור ואל אופיין. כמו כן היא מייצגת את זמן העלילה, את המקום שבו היא מתרחשת ואת המסר שהיא רוצה להעביר. עריכה ספרותית בוחנת את הקשר בין הדמויות ללשונן בכתב־היד. היא שואלת את השאלות הבאות:
האם אוצר המילים של הדמות מתאים לגילה, להשכלתה ולרקע החברתי שממנו היא באה? עוד על ההתאמה של הלשון לדמות, אפשר לקרוא במאמר: עריכה ספרותית – איך לעצב דמויות משכנעות.
האם אוצר המילים של הדמות משקף את רוח התקופה שבה היא חיה?
האם הדמות פועלת בהתאם לקווי האופי שהענקת לה? אם לדוגמה הדמות שלך היא מופנמת וביישנית, ייתכן שהיא תגיב ולרוב לא תיזום אינטראקציות עם דמויות אחרות או דיאלוג.
דמות ספרותית
דמות ספרותית אינה חייבת להיות רהוטה. לשון עילגת יכולה להיות אחד ממאפייני דמותו של עולה חדש, שהעברית אינה שגורה בפיו, של ילד, שאינו יודע לבטא את המילים כראוי, של אדם שלא רכש השכלה ועוד. עוד על בניית דמויות ספרותיות ואפיונן כתבתי במאמר: עריכה ספרותית איך לעצב דמויות משכנעות.
הזמן והמקום – ספרות
דוגמה נוספת ללשון שאינה תקנית היא סלנג. סלנג אינו שפה תקנית, אבל הוא עשוי להיות אחד ממאפייני הדמויות ולבטא את זמן ואת המקום שבו הן פועלות. ביטויים, כגון ׳מורעל׳ ו׳שוקיסט׳ מבטאים הוויה צבאית. מילות סלנג, כגון ׳קלפטע׳, ׳סחטיין׳ וקלוץ׳ יכולים לתאר את זמן התרחשות העלילה – שנות ה-30 וה-40.
מצב נפש בלשון ספרותית
לשון הספרות יכולה להציג מצבי נפש, רגשות והלכי רוח ייחודים מורכבים, שהשפה התקנית הכללית אינה יכולה להביע אותם. ולכן נעשה שימוש במטאפורות, בצליל המילים, באליטרציות, אסוציאציות וקונוטציות. תופעות לשוניות ספרותיות אלה מכונות גם אמצעים אומנותיים. בוודאי למדת עליהם בבית־הספר. לאמצעים האומנותיים יש יכולות להעביר תחושות ורגשות שאינם מוגדרים בשפה התקנית.
לדוגמה:
״האוויר עמד יבש ועבה״ (דן בניה סרי, עוגיות המלח של סבתא סולטנה, עמ׳ 60)
האוויר מתואר במונחים של גזע עץ. ויש כאן גם חזרה צלילית.
לשונו של המספר
המספר הוא הקול המוביל את הקוראים. זהו אחד הקולות החשובים ברומן שכתבת, מכיוון שהמספר הוא הקול המתווך בין הקוראים לבין העולם המיוצג בסיפור. רבים נוהגים לזהות את המספר עם מחבר הרומן, עם הסופר. אולם זוהי טעות. המספר הוא דמות וככזה הוא יכול להיות בלתי מהימן, במילים אחרות – שקרן. אם המספר הוא דמות מהדמויות המאכלסות את הרומן שלך, המידע שהוא מוסר עשוי להיות חלקי. המספר יכול להיות גם מספר חיצוני, בלתי מעורב.
סוג המספר ישפיע גם לשונו ועל עולם המושגים שלו. אם המספר שלך הוא מספר דמות, לשונו ועולם המושגים שלו יהיו לרוב יתאימו ללשונן של יתר הדמויות ועולם המושגים שלהן. אם בחרת מספר חיצוני בלתי מעורב, שפתו יכולה להיות שונה משפת יתר הדמויות בסיפור וכך גם דעותיו והטון של דבריו. לדוגמה, הדמויות בסיפור שלכם עשויות להיות ייצריות ומבוהלות ולא למסור את אירועי הסיפור בסדר הנכון, אולם המספר החיצוני, היודע כל, ימסור את האירועים מנקודת מבט אובייקטיבית יחסית בשל נקודת המבט החיצונית שלו לאירועים המרכיבים את העלילה.
עריכה ספרותית מחייבת הכרה רחבה של סוגות ספרות.
עריכה ספרותית, עריכה לשונית ובלשנות הם תחומים שונים זה מזה. עריכה ספרותית אינה יכולה להיעשות אך על בסיס ידע בלשני ותחבירי. היא מחייבת השכלה רחבה בספרות, קריאה רגישה של כתב-היד והקשבה לקולו של הכותב. מעבר להתייחסות לתוכנו של כתב־היד וללשונו, עריכה ספרותית בוחנת את שפת הדמויות, את שפת המספר ואת התמונה הכללית, העולה מתוך כתב־היד. עריכה ספרותית טובה יכולה להיעשות בעזרתם של עורכת ספרות או עורך ספרות רגישים ובעלי ידע רב בספרות.
לפניכם שתי דוגמאות לכתיבה ספרותית שאינה נשמעת לכללי הכתיב והתחביר המקובלים, המלמדות כי עריכה ספרותית ועריכה לשונית שונות זו מזו.
"עוזי בא אלי היום אחרי בית-ספר עם ספר על דינוזאורוסים. הוא אמר שהדינוזאורוסים כבר מתו, אבל בכל מיני מקומות בעולם נשארו הביצים שלהם, ושאנחנו נמצא אותם וככה יהיו לנו דינוזאורוסים פרטיים משלנו שנוכל לרכב עליהם לבית-ספר ולתת להם שמות."
אתגר קרת, 1994. ביצים של דינוזאורוס, בתוך געגועי לקיסינג'ר, עמ' 66.
"היא היתה ילדה מוזרה, ג'יין הזאת. לא הייתי חושב אותה בדיוק ליפהפיה. היא אבל היא שיגעה אותי. היה לה מין פה גדול כזה. זאת אומרת, כשהיא היתה מדברת ומתרגשת ממשהו, הפה שלה היה מתעקם בערך לחמישים כיוונים והשפתים שלה ובכלל."
ג.ד. סלינג'ר, 1975. התפסן בשדה השיפון, עמ' 93.
גם ביוגרפיה היא סוגת ספרות ולכן רצוי מאוד שעורכת ספרות שהיא גם עורכת לשונית תערוך ביוגרפיה או תכתוב אותה. על כתיבת ביוגרפיות קרא כאן
עריכה ספרותית: על ביוגרפיה כסוגת ספרות קרא כאן