כתיבת ביוגרפיה יכולה להתחיל מכתיבת סיפור חיים קצר, כמו סיפור החיים הקצר: ״גאווה״. סיפור זה ממחיש את אופייה של הביוגרפיה כסוגת ספרות ואת כוחה של עריכה ספרותית.
רוזה סיפרה שהייתה נשואה פעם. לא היו להם ילדים, בעלה היה עקר, ד"ר מנגלה טיפל בו. אחרי המלחמה הפך מנצח מפורסם. "לא כאן, בבוקרשט". הייתה צעירה ממנו בשנים רבות. כתב לה מכתבים, שלח פרחים, מתנות.
אמא שלה אמרה: "לא יכול להיות שאדם במעמד שלו מחזר אחרייך".
והיא המשיכה לקבל ממנו את המכתבים את הפרחים. את מתנות, החזירה. "זה לא היה מכובד".
אחר כך התחתנו ."אבל אף פעם לא אהב אותי" אמרה,
"אהב אישה אחרת, יפה מאוד. היה מבקש שאבשל לו את המאכלים שאהבה".
בשנות ה-70 עלו לארץ וגרו בחולון.
בבקרים עבד בבנק. בערבים נפגש עם חברים, "מוזיקאים מרומניה".
הייתה ביניהם אישה שאהבה אותו, חמש שנים.
רוזה לא ידעה על כך, עד שיום אחד מצאה בתיבת הדואר מכתב ארוך ממנה.
כשחזר מהעבודה, הראתה לו את המכתב. אמר שיעזוב אותה. אבל רוזה לא רצתה לראות אותו עוד, לעולם.
התגרשו.
ואז כמו בכל ערב באותה השעה בדיוק, צלצל הטלפון. מן הצד השני ביקש קול עבה במבטא רומני את רוזה. הגשתי לה את האפרכסת והיא ירקה לתוכה משפט אחד ארוך ברומנית וסגרה. עכשיו כשהיה איש זקן חולה, רצה לחזור אליה, אל רוזה. היא סירבה.
משהו באישה הגאה הזאת הפחיד אותי – היא כאבה כמו גיבורה בטרגדיה יוונית, אבל בחרה לחיות כמו דמות משנית.
***
רוזה הוא לא שמה האמיתי. הייתה אז בתחילת שנות החמישים ואני בסוף שנות העשרים. לא ידעתי את המעט שאני יודעת היום, מכאן השיפוטיות. למרות שהפחידה אותי, אהבתי אותה מאוד. הייתה קפדנית, צנועה, טובת לב וישרה. אהבה ספרות יפה ומוזיקה. עבדנו יחד בספרייה ציבורית בדרום תל-אביב. אחרי שהספרייה נסגרה, עברה לחיות בבודפשט.
נירית צארום – כותבת, עורכת ומלווה תהליכי כתיבה
niritext.com